פסק – דין
מונחת בפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד שעניינן בתאונת דרכים.
רקע:
ביום 18.11.2009, בצומת מרומזר, בהצטלבות הרחובות בני ברית – עודד בן עמי באשדוד (להלן: "הצומת"), ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בין רכב התובעים שהינו אוטובוס (להלן: "האוטובוס") לבין רכב הנתבעים שהינו רכב פרטי מסוג יונדאי (להלן: "רכב הנתבעים").
במועד התאונה היה האוטובוס מבוטח אצל התובעת 1 ונהג האוטובוס היה בעליו (להלן: "התובע 2 ו/או "נהג האוטובוס"). ברכב הנתבעים, המצוי בבעלותה של הנתבעת 2, נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1").
על מנת לסבר את האוזן ייאמר כי התאונה התרחשה בשעה שנהג האוטובוס ביצע פניה שמאלה לכיוון רח' בן עמי לאור מופע מספר 8 ברמזור, ואילו נתבע 1 הגיע מהכביש הנגדי– ממופע מספר 5 והמשיך בנסיעה רציפה ישר, מכיוון צפון לדרום.
אין חולק כי התאונה התרחשה לאחר שאחד מבין שני הנהגים לא ציית למופע האור האדום ברמזור שבצומת.
כמו כן, אין חולק כי בעקבות התאונה, נפגע האוטובוס בדופן הימני קדמי ואילו רכב הנתבעים הוכרז כאובדן כללי, כאשר מוקד הנזק העיקרי הינו בחזית צד שמאל של הרכב.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה מי משני הנהגים לא ציית למופע האור האדום בכיוון נסיעתו, וגרם לתאונה. לאחר שתוכרע שאלה זו, תתברר שאלת הרשלנות התורמת, אם בכלל.
לשם השלמות ייאמר כי בגין התאונה הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום לבית המשפט השלום לתעבורה בקריית גת, אשר בין היתר, ייחס לו אי ציות לאור אדום ברמזור. מהחלטת כב' השופטת בן ישככר- שוורץ מיום 31.10.2010 (להלן: "ההחלטה") והן מהפלט שהגיש ב"כ הנתבעים, עולה שכתב האישום נמחק בשל אי התייצבותו של הנתבע 1. בנסיבות אלה, סבורתני שאין לראות בהחלטה כהכרעת דין, רק משום שנכתבה ברובריקת "טיעונים לעונש" על גבי טופס סטנדרטי של בתי המשפט לתעבורה.
בנוסף לראיות שהוגשו, מטעם התובעת העיד נהג האוטובוס, הגב' שושנה יהודיאל אשר עמדה עם רכבה לאור מופע האור האדום ברמזור לפניה שמאלה בכביש בכיוון נסיעת רכב הנתבעים (להלן: "עת/1") והגב' מורן מלכה – שנסעה באוטובוס בזמן התאונה (להלן: "עת/2"). מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, ובוחן תנועה מר קמפנר יהודה שערך את חוות הדעת נ/1 (להלן: "מומחה הנתבעים").
בחוות דעתו נ/1 ציין מומחה הנתבעים כי שדה הראיה בצומת פתוח לשני הנהגים מעל 200 מטר קדימה לכל רוחב הדרך. כמו כן, על פי תוכנית הרמזורים בצומת, מופע מספר 5 (שהינו כאמור כיוון נסיעת רכב הנתבעים) ומופע מספר 6 (שהינו הרמזור בו עמדה עת/1) מקבלים אור ירוק בצוותא בשניה ה- 79. כמו כן, אין חולק שעל פי תוכנית הרמזורים האוטובוס שמגיע ממופע 8 מקבל אור ירוק 5 שניות לאחר סיום המופע הירוק של רכב הנתבעים, כאשר חמשת השניות הנ"ל הם 3 שניות צהוב בתום הירוק לרכב הנתבעים ו- 2 שניות אדום צהוב לאוטובוס, לפני שמקבל אור ירוק.
בתמצית טענות הצדדים:
לטענת ב"כ התובעים, נהג האוטובוס העיד כי עמד לאור מופע האור האדום ברמזור, המתין להתחלפות לירוק, וכשהרמזור התחלף, החל בנסיעה וחצה את הצומת. גרסה זו של נהג האוטובוס התחזקה בעדויותיהן של עת/1 ו-עת/2, שאין להן כל אינטרס בתביעה.
יתרה מכך, לפי חוות דעת המומחה, רכב הנתבעים היה בצומת 0.6 שניות. נתון זה אשר מצטרף לעדותה של עת/1 שראתה מיד לאחר התאונה שהאור ברמזור מופע 5 אדום, מחייב בהכרח להגיע למסקנה כי רכב הנתבעים חצה את הצומת למופע האור האדום ברמזור.
לגישתה, אין לייחס לנהג האוטובוס רשלנות תורמת כלשהיא לקרות התאונה, לנוכח העובדה שחזית האוטובוס הגיעה לנתיב האחרון בכוון נסיעתו על מנת להשלים את הצומת, כמו גם העובדה שפניו היו לרחוב אליו רצה להיכנס וכאשר רכב הנתבעים פגע בו במרחק של כחצי שניה. משכך, ולנוכח העובדה שרכב הנתבעים היה 0.6 שניות בתוך הצומת, לא היה סיכוי לאוטובוס לבלום, וזאת גם אם היה מבחין בו.
לא זו אף זו, שנהג האוטובוס נכנס לצומת, רכב הנתבעים היה 132 מטרים מהצומת, גם אם הוא היה רואה אותו, הוא לא יכל לצפות שרכב ממרחק שכזה יכנס לצומת באור אדום.
בנסיבות אלה, ומשהנזקים הוכחו במלואם, ביקשה לקבל את התביעה העיקרית במלואה, ולדחות את התביעה שכנגד.
לטענת ב"כ הנתבעים, עת/2 העידה כי התאונה הייתה בתחילת הצומת, וזאת בניגוד לגרסת נהג האוטובוס, לפיה התאונה התרחשה לקראת סיום הצומת. אם כך הוא, מדוע יש לקבל את עדותה לעניין "הצבע ברמזור". כמו כן, העידה עת/1 ברוב הגינותה כי לא ראתה את רכב הנתבעים נכנס לצומת למופע האור האדום ברמזור, כל מה שהיא שמעה זה את רגע האימפקט ואז הרימה את עיניה לראות את מקור הרעש, כאשר במקביל שוחחה בטלפון.
לגישתו, מומחה הנתבעים, ברוב הגינותו, לא קבע מי חצה את הצומת לאור מופע האור האדום או הירוק בצומת. יחד עם זאת, מסקנתו הינה שנהג האוטובוס יכול היה למנוע את התאונה. לזאת יש להוסיף את העובדה שנהג האוטובוס בעצמו מודה שלא ראה את רכב הנתבעים לפני התאונה.